בשבילי עבודת ריפוי של הזוגיות היא גדולה הרבה יותר מאשר ריפוי בין שני אנשים
שוב ושוב אני רואה איך אותם דברים שאפשר להסתבך בהם וללכת סחור-סחור שבועות, חודשים או שנים
יכולים לקבל תפניות משמעותיות ופורצות דרך כשמאפשרים להם מקום, מסכימים ללכת לעומק, עד הדבר שנמצא שם בשורש הכעס או הכאב
עד שמתגלה האוצר שנמצא מתחת לכל השיפוטים וההאשמות
לא תמיד זה מסע קל ופשוט
לפעמים הוא כואב
בשבילי זה כאב שיש קדושה
כמו שמישהי אמרה בסיום הסדנה האחרונה שהנחתי "זה עירבוב של קודש וחול"
וזו גם החוויה שלי. שדרך המקומות הכי יומיומיים ולאו דווקא יפים ונשגבים, נולדת האפשרות לגעת בקדושה של לבבות שמסכימים להינגע לעומק ולהישאר ביחד.
בשבילי זה הענין כאן. קירבה לעצמי, קירבה לבני אדם, קירבה לאדמה, קירבה לאלוהות.
ובאופן בו ראיתי וחוויתי דברים עד עכשיו אני רואה, שלפעמים בשביל לחזור לקרבה אני זקוקה למרחב מכיל לחוות את המרחק, או הניתוק, הכעס, הכאב, או הפגיעות.
כמו גם את היופי והחסד והמתיקות.
המתיקות שברגש שלא צריך להסתתר כי יש מקום בטוח להיות.
אל המקומות האלו אני אוהבת להזמין, כי בהם אני אוהבת לשהות.
"לרפא זוגיות זה לרפא את העולם" אמרה מורה שאני אוהבת
בהבנה שלי לרפא זוגיות קשור קשר ישיר ועמוק ללרפא את עצמי וללרפא את העולם. הטריגרים בהם נפגשים בני ובנות אדם דרך קשר זוגי הם עמוקים ועתיקים.
התנהגויות מסויימות שיוצאות מרבים/ות מאיתנו בזוגיות שלנו – כמו תוקפנות, הסתגרות, ניתוק, לעיתים אלימות מילולית, במקרים רבים יצאו כמעט רק שם באופנים כאלה. זה קורה לנו שם כי במערכת הזוגית ננגעים הצרכים הכי עמוקים ובסיסיים שלנו ופוגשים את המקומות הכי פגיעים שבנו. במקרים רבים מקומות בהם נפגענו בעבר, אם או בלי לדעת שנפגענו, ולמדנו לשרוד, פיתחנו מנגנוני הישרדות מתוחכמים כדי להישאר ביחד, להישאר שייכים/ות, אהובים/ות. כשאנחנו נפגעים במפגש הזוגי פעמים רבות אותם מנגנונים שלנו מגיעים, שומרים עלינו ומגנים בדרכים העתיקות שלמדנו.
המערכות שלנו עוברות ברגע מהחלק בנו במודע, החושב, בוחר-
אל החלק ההשרדותי, אל החלק במוח שאחראי להציל אותנו מפני סכנה במהירות האפשרית ומכיר רק שלוש אפשרויות- fight, flight, freeze
לתקוף, לברוח או לקפוא.
זה רגע בו אין נגישות לאפשרויות הבחירה- נפגענו- ומשם כבר המנגנונים פועלים אוטומטית. כל אחת/ד מאיתנו לפי מה שלמד/ה ומה שנגיש בשבילו/ה
יש את אלו שיתקפו, שיאשימו, יש את אלו שיסתגרו, יתרחקו, יש את אלו שימשיכו כאילו לא קרה דבר אבל בפנים הלב יתכווץ ויקפא ולא תיהיה נגישות אל הרגש, בטח שלא אל האהבה.
יש לזה הרבה פנים וסגנונות, ובכל הפנים שלו- זה בדרך כלל מכאיב גם למי שזה קורה לו וגם לבן/בת הזוג (ולילדים, אם יש)
יש מה לעשות שם. אפשר להפוך להיות יותר ויותר מודעים לאותן מופעלויות, אפשר להביא ריפוי אל הפצעים העתיקים, אפשר ליצור שיחה חדשה ובונה אמון אחרי שהדברים האלו קורים כדי לפתוח קירבה והבנה ואפשרויות חדשות ונוספות בעתיד ואפשר, שמתוך עוד ועוד קירבה לעצמינו לאט לאט חלק מאותם מנגנונים יוכלו להעלם כי אין לנו צורך בהם יותר כשלמדנו לתת לנו את מה שאנחנו זקוקים לו בדרכים חדשות.
מוזמנים/ות